|
למעלה מעשרים שנה שפרופסור יקיר אהרונוב מפתח הסתכלות חדשה ומקורית על המסתורין הקוונטי. הפתרונות שהציע ומערכת המדידה שגילה חושפים היבטים חדשים של הטבע ושל מושגי הזמן, הרצון החופשי והמודעות העצמית של בני האדם. כיצד הופכות בעיות פילוסופיות לא פתורות להצעה לפיזיקה מסוג חדש ומפתיע
"ואם כך", חשבה אליס, "לעולם לא אגדל יותר? מצד אחד זה מנחם - לעולם לא להפוך לאישה זקנה, אבל מצד שני, תמיד להכין שעורים! לא, זה לא נראה לי בכלל". (הרפתקאות אליס בארץ הפלאות , לואיס קרול)
"אנו עומדים בפתחה של מהפכה בפיזיקה", אומר פרופסור יקיר אהרונוב, בכיר הפיזיקאים הישראלים הפועלים היום. "המהפכה הזו היא מחויבת מציאות בשל הפערים הגדולים המתקיימים היום בין הפיזיקה התיאורטית לניסיון החושים והאינטואיציות שלנו. הפיזיקה החדשה תהיה כזו שמתיישבת יותר עם ניסיון החושים שלנו ותהיה קשורה לפעילות של מערכות מורכבות במיוחד. זו תהיה פיזיקה שתסביר לנו יותר על העולם ועל עצמנו כבני אדם הפועלים בתוכו".
אפשרות למהפכה קרובה בפיזיקה אינה תחזית מקובלת על מרבית הפיזיקאים. בהקשר זה נמצא אהרונוב במיעוט. אבל כל מי שמתמצא בהתפתחויות האחרונות בפיזיקה תיאורטית, מסכים כי התחום נע בתזזיתיות בין מדע לפנטזיה, בין רעיונות מופשטים ומוזרים למשוואות מתמטיות שמובילות למסקנות תיאורטיות, שבעבר לא היו יכולות להתיישב עם החשיבה המדעית. פרופסור יקיר אהרונוב עוסק כל חייו בנקודות ההשקה הללו בין מציאות לדמיון. במחקריו, העוסקים במכאניקת הקוונטים, פתח דלת לחשיבה חדשה ומקורית בכמה נושאים מרכזיים הקשורים לפילוסופיה, מדע, אדם וטבע.

פטריק הוף Patrick Hof
כמעט חמישים שנה שאתה פיזיקאי. מה השאלה המרכזית שהפעילה אותך? מה חיפשת?
"כמו אנשי מדע רבים הוקסמתי מתורת הקוונטים. כשאיינשטיין הבין בזמנו את משמעות התיאוריה, הוא אמר שאלוהים לא משחק בקוביות. נילס בור אמר לו: אתה לא תגיד לאלוהים במה ואיך לשחק. אני הצגתי שאלה אחרת. שאלתי את עצמי למה אלוהים משחק בקוביות? מה זה נותן לו? למה הטבע מתנהג בצורה שכזו? השאלה הזו פתחה לפניי אפיקי מחקר ומחשבה חדשים. כדי להבין את הרעיונות שלי ואת הבעיות שהתמודדתי מולן, חשוב להבין תחילה את ההבדל בין הפיזיקה הקלאסית לתורה הקוונטית.
בתיאוריה הפיזיקלית הקלאסית, הרעיון המרכזי הוא שהטבע דטרמיניסטי. יש בו סיבתיות, כלומר מחזוריות של סיבות ותוצאות הנובעות מהסיבות. בעולם דטרמיניסטי, אם אנו יודעים את כל מה שצריך וגם ניתן לדעת, אפשר לנבא בוודאות מה יקרה בעתיד עם כל גורם פיזיקלי. אין שום אי-ודאות. אנו יכולים לנבא במדויק את אופן נפילת המטבע שנזרקה בהגרלה באופן מקרי או את המספר שיופיע ברולטה בתום סיבוב הגלגל. צריך רק לאגור את הנתונים המדויקים - עוצמת הסיבוב, החיכוך, סוג החומר וכדומה, והתוצאה הסופית תהיה מדויקת.
המהפכה הקוונטית הראתה שבניגוד למה שחשבנו והאמנו, העולם המיקרוסקופי אינו דטרמיניסטי. הוא אינו מתנהג בדרך שהפיזיקה הקלאסית חשבה שהוא אמור להתנהג. יש בו רמה גבוהה של אי-ודאות מובנית. נכון שבעולם המיקרוסקופי - המורכב מהמון אטומים הצבורים במכלולים גדולים - הפיזיקה הקלאסית מסוגלת לדייק ולנבא את מה שיתרחש. אנו מצליחים לעשות זאת בגלל שאנו מסוגלים לשקלל ממוצעים, והסטייה מהם אפסית. אבל הפעולה הזו אינה ישימה בעולם המיקרוסקופי. התורה הקוונטית קובעת מעל לכל ספק, שכשמדובר בחלקיקים קטנים לא ניתן לקבוע בוודאות את התנהגותם. זו מהפכה פילוסופית ומשבר לפילוסופיה של המדע. העולם שלנו מתנהג כמו משוגע?
האמת היא שרוב האנשים בעולם לא מצליחים להבין את הרעיון הזה. בכלל, תורת הקוונטים פורחת כבר כמעט מאה שנה ואנשים לא מצליחים להבין במה מדובר. חלקיקים משנים את התנהגותם כשאנו מסתכלים עליהם. אותו חלקיק נמצא גם כאן וגם שם? זה נשמע כקסם אמיתי.
השם קוונטים הגיע מתגלית מרעישה, שכל צורת אנרגיה מורכבת מפרודות קטנטנות של אנרגיה שאי אפשר לחלק אותן יותר. גם זה היה בניגוד לכל מה שידעו עד אז. האור נראה לנו רציף, אבל הוא לא. פרודות האנרגיה שאינן ניתנות לחלוקה נקראות קוונטה, והאור למשל מורכב מנקודות נפרדות של אור הנקראות פוטונים. אם עושים ניסיון, מגלים בבירור שהאור המופיע על מראת הקליטה מורכב מנקודות נפרדות היוצרות רצף לכאורה.
כאשר החלו לבדוק את התנהגות ה"קוונטים", החלו ההפתעות. כדי לנבא התנהגות עתידית של אלקטרון או חלקיק אור - אנו צריכים לדעת את מיקומו ואת מהירותו. כדי למדוד ולקבוע נתונים אלה, אנו צריכים להסתכל על החלקיק. אנו צריכים להאיר עליו כדי להסתכל. האור שאנו מאירים מורכב מפרודות שפוגעות בו. מכיוון שהוא כל-כך קטן, הפוטון שפוגע בו מזעזע אותו ולכן לא ניתן לזהות את מקומו ומהירותו. ככל שאנו מנסים לראותו יותר, אנו פוגעים בו יותר.
חלקיק שיש לו מסה גדולה, אי-הוודאות של מקומו קטנה ביותר. הוא אינו מושפע מהפוטונים שאנו שולחים לעברו ולכן אין לנו בעיה לזהות את כל המידע לגביו. אבל אלקטרון שיש לו מסה קטנה מאוד, אי-הוודאות נהיית משמעותית ביותר לגביו. זו הסיבה שאין אפשרות לערוך מדידה של הנתונים בחלקיקים קוונטיים כדי לנבא את התנהגותם. יש נוסחה לרמת אי-הוודאות הזו.
אבל זו לא רק בעיית מדידה או השפעות של ההתערבות שלנו. מדובר בבעיה מהותית. אנו לא יכולים לנבא את התנהגות החלקיק. גם אם יש לנו את הנתונים הדרושים בזמן נתון, לא נוכל לנבא בוודאות את ההתנהגות בזמן הבא. יש משהו במהות ההתנהגות של החלקיק, שאינו ניתן למדידה וחיזוי ודאי.
מעבר לבעיית המדידה, מהי ההפתעה גדולה ביותר שעלתה מהתורה הקוונטית? מהו הרעיון המרכזי שאנו כל-כך מתקשים להבין או לחוש באינטואיציות שלנו?
ההבנה הקוונטית גילתה מצב חדש בטבע. משמעות המצב החדש היא שהטבע אינו סיבתי. אם ניקח שני אטומים זהים לגמרי, נגלה לפתע שהם מתפרקים בזמן שונה ללא כל סיבה. זה דבר שאינו מתקבל על הדעת בפיזיקה. מדענים הסתכלו שוב ושוב ושאלו: איך יתכן ששני חלקיקים זהים מתנהגים באופן שונה וללא כל סיבה? האם הטבע אקראי? אין בו סדר? אין בו הגיון? האם הטבע קפריזי? אנו האמנו שלכל תופעה יש סיבה, ולפתע נתקלנו בתופעה שהיא לכאורה חסרת סיבה. כל חלקיק מתנהג אחרת באותה מערכת סיבתית.
הפיזיקאים האמינו תמיד שהטבע מתנהג לפי סדר, הרמוניה ויופי ופתאום התברר שהחלקיקים הקטנים אינם מתנהגים כך. התחילו לבחון את התוצאה המוזרה והסתבר שתורת הקוונטים מדויקת מתמטית ואין כל בעיה בחישובים.
גם הניסויים הוכיחו שהחלקיקים מתנהגים בדרך שונה משחשבו. התברר שאיננו יכולים לנבא מה יקרה עם החלקיק, אלא רק מה ההסתברות שיקרה לו משהו. כאן התורה הקוונטית נותנת תוצאות מצוינות. באמצעות פונקציה שנקראת פונקציית הגל של שרדינגר, ניתן לתאר מה הסיכוי שנמצא אלקטרון במקום מסוים. הפונקציה הזו מנבאת התנהגות, אבל מדובר בניבוי סטטיסטי בלבד. עד תורת הקוונטים, הפיזיקה דיברה על גדלים פיזיקליים שאנו רואים ויודעים את מיקומם ואת כיוון תנועתם. מתורת הקוונטים ואילך אנו מתארים הסתברויות סטטיסטיקות (ולא פיזיקליות) ופונקציות מתמטיות לחישוב סיכויים של תוצאות אפשריות שנקבל במעבדה.
הפיזיקאים והפילוסופים היו נפעמים מהגילוי הזה, שחלקיקים מתנהגים בצורה שונה לחלוטין ממה שאנו חשים או יודעים. בעקבות הגילוי גם פותחו רעיונות רבים שנועדו להסביר את אי-הוודאות הזו. מה היה כיוון העבודה שלך ומה היה הרעיון המרכזי שאליו הגעת?
שאלתי את עצמי מה מרוויח הטבע מההתנהגות הקפריזית הזו? מכיוון שזכיתי להצלחה ולהכרה מדעית בעבודת הדוקטורט שלי, ניתנה לי האפשרות לחקור ולעסוק בשאלות שסיקרנו אותי ולנסות להעלות כל מיני רעיונות משוגעים. החלטתי לבדוק כל דבר שעלה במוחי ונראה לי מעניין, וכך עסקתי ברעיונות מהפכניים שהגיעו לבשלות בשלב מאוחר יחסית.
שאלתי, למשל, למה שני חלקיקים שמצבם זהה ברגע נתון מתנהגים שונה בזמן מאוחר יותר והתשובה שנתתי לשאלה היתה קשורה למושג הזמן, שהוא אחת התופעות המרתקות ביותר בפיזיקה. עניתי לעצמי, שאולי הטבע רוצה לספר לנו משהו שלא הבנו על מושג הזמן. יש הבדל בין שני החלקיקים הללו, אבל את ההבדל אנו לא רואים עכשיו, אלא יכולים לזהות אותו רק בעתיד. הטבע בעצם אומר לנו שיש הבדל שנגלה אותו רק במשך הזמן.
עד אז, עולם הפיזיקה יצא מתוך הנחה שכל מדידה נוספת שנעשה תהיה רלוונטית רק לעתיד ולא תגלה דבר על העבר. אני חשבתי לנסח את הפיזיקה אחרת. אמרתי, בואו נבדוק אם אינפורמציה שנדע אותה רק בעתיד תהיה רלוונטית גם להווה. זה הביא לניסוח שונה של תורת הקוונטים. מבחינת הניבויים נשארתי עם ניבוי זהה לגמרי לתורת הקוונטים המוכרת, אבל הגעתי אליהם בדרך אחרת. בדרך החדשה שניסחתי ניתן היה לגלות פנים חדשות לטבע.
אם ברגע נתון ידועה לנו פונקציית הגל של החלקיק, אנו יכולים בעזרת משוואות קוונטיות לחשב כיצד תשתנה הפונקציה עם הזמן. אנו יכולים להסתכל גם לעבר וגם לעתיד. משוואות תורת הקוונטים מאפשרות לנו לנבא במדויק כיצד תתפתח הפונקציה עם הזמן, ואותן משוואות גם מאפשרות לנו לנבא מה היתה אותה פונקציה בעבר.
בפיזיקה הקלאסית, אם אני יודע הכל על התנאים של החלקיק ברגע נתון, אני יכול לנבא בדיוק מה יקרה איתו בעתיד ומה קרה איתו בעבר. כך גם בתורת הקוונטים: אני יכול למשוך מידע מפונקציית הגל העתידית אל זו שבהווה. ניתן לדבר על הווה כמשהו שיש לגביו אינפורמציה משני צדדים, אחת מהעבר - מהמדידה האחרונה שנעשתה – והשני, מידע שחזר מהעתיד ממדידות שנבצע אותן מאוחר יותר.
בפיזיקה הקוונטית, כל מדידה מפריעה למערכת וכתוצאה ממנה משתנה פונקציית הגל לפונקציית גל חדשה בהתאם לתוצאה מדידה. לשינוי זה קוראים קריסת פונקציית הגל. עד לשינוי שהצעתי, האמינו שפונקציית הגל שהתקבלה מהקריסה ממשיכה להתפתח רק לכיוון עתידי ואין לה השלכה על מצב החלקיק לפני זמן המדידה.
אני הצעתי שמצב החלקיק בהווה יהיה ניתן לתיאור על-ידי שתי פונקציות גל. אחת שזרמה מהקריסה האחרונה בעבר אל ההווה, והשנייה שזורמת אחורה בזמן מהקריסה העתידית. התיאור הזה שונה באופן דרמטי, למרות שהוא נותן בדיוק את אותם ניבויים. הוא חשוב ומשמעותי משום שהוא פותח אפשרויות חדשות, מושגים חדשים, שאלות חדשות וניסיונות חדשים המאפשרים הסתכלות אינטואיטיבית טובה יותר.
ואז, כדי לבדוק את האפשרויות התיאורטיות החדשות שהצעת נתקלת בבעיות המדידה? בעובדה שכל מדידה הורסת את פונקציית הגל?
נכון. איך אני יכול לעשות מדידה בהווה, שתראה לי שיש השפעות משני הגלים? גיליתי שהדרך היחידה לבדוק אם שני הגלים האלה קיימים היא לעשות מדידות מסוג אחר וחדש לגמרי. המדידות הקודמות הרסו גלים. חיפשתי מדידה שלא תהרוס את שני הגלים שאני מחפש. כשיש לך שני גלים שונים, תמיד תזעזע משהו במדידה. גיליתי שיש דרך להסתכל על החלקיק בצורה חלשה. יש גבול של אינפורמציה חלשה שאתה יכול לקבל בלי להרוס או להתערב. כדי שהאינפורמציה הזו תהיה משמעותית, יש לבצע הרבה ניסויים ומדידות חלשות שההצטברות שלהם מביאה לבסוף לתוצאה טובה מבלי להרוס את פונקציית הגל. ההפרעה שמתרחשת בעת המדידה אינה פוגעת וניתן לבצע סוג חדש של מדידות. כל מדידה נותנת קצת מידע ואחרי שחוזרים על הרבה דוגמאות שהתחילו והסתיימו באותה צורה, מקבלים את המידע הדרוש. לפני שהצעתי את המדידה החלשה חשבו שככל שאתה רוצה יותר אינפורמציה - כך גדלה ההפרעה. אני הוכחתי שזה לא נכון.
|
|
איך מתבצעת מדידה חלשה שכזו? האם היא תיאורטית או שהצלחתם לבצע אותה בפועל? האם במעבדות בעולם מצליחים לבצע מדידות כאלו?
בוודאי שנעשות מדידות כאלו והן נותנות תוצאות מוצלחות ומעניינות. במיוחד בשנים האחרונות מתבצעות מדידות חלשות במקומות רבים בעולם והמדידות "החלשות" הופכות ליותר ויותר חשובות. המדידה נעשית על סביבת החלקיק. מחפשים השפעות של החלקיק ומודדים אותן ברמת דיוק מוגבלת. בניסיונות הללו גילינו שאפשר למדוד את שני המצבים וקיבלנו מה שאני קורא גדלים פיזיקליים חדשים, שנקראים ערכים חלשים. המיוחד בערכים חדשים אלה הוא שיש להם תכונות מפתיעות ביותר. למשל, הם יכולים להגדיל פי כמה גדלים פיזיקליים רגילים וזו הסיבה שמשתמשים במדידות אלו להגברת גדלים מזעריים שעד עתה לא ניתן היה לראותם. בתחילה לא האמינו שתוצאות כאלו אפשריות, אבל בעקבות הניסויים מבינים כיום שזה אפשרי.
אנו בוחרים חלקיקים שהיו באותו מצב קוונטי, עושים עליהם מדידות ומנפים תוצאות לא סבירות שנוצרות בגלל אי-הוודאות שיוצר מכשיר המדידה. אנו מודדים שתי השפעות שאני קורא להן "וקטור" (וקטור = פונקציית גל) יעוד ווקטור היסטוריה. וקטור יעוד הוא הפונקציה העתידית שמשפיעה על הניסוי בהווה.
בעצם אתה אומר לנו שהעתיד, זה שעדיין לא התרחש, משפיע על ההווה? בהחלט. אני אומר שאני עושה מדידה בהווה, שמושפעת מדבר שיקרה בעתיד. בדרך כלל בעיות של תנועה בזמן יוצרות פרדוקסים שלא הצליחו להתגבר עליהם. כאן לא נוצרים פרדוקסים. הערכים החלשים שנמדדים נותנים פירוש חדש להרבה פרדוקסים ישנים. זה מאפשר לי לגבש מחשבות חדשות על הזמן. שני הווקטורים מעניקים סוג חדש של אינטואיציה, שמאפשרת לנו להבין ביתר קלות את תורת הקוונטים.
ברור לי שהעתיד אכן משפיע על העבר, ובצורה מעניינת. ההשפעה הזו שבאה מהעתיד אינה כופה על העתיד להתרחש והיא אינה סיבה לשינוי העתיד. היא רק מאפשרת לראות דברים נוספים בהווה. הזמן לא זורם. דברים זורמים בזמן. בפיזיקה החדשה, יש מצב מסוים שאנו נותנים לו לנוע קדימה בזמן, ויש מצב אחר שאנו נותנים לו לנוע אחורה בזמן. תיאורטית, שני המצבים אפשריים. כל הטבע מתואר עכשיו בעזרת שני הכיוונים בזמן. לא שהזמן נע בשני הכיוונים, אלא המערכות הפיזיקליות זורמות בשני כיוונים בזמן. בפיזיקה הקלאסית לא היה דבר כזה.
תוצאות הניסויים שאנו עושים הן אינפורמציה טובה על התנהגות החלקיק, אבל לא אינפורמציה ודאית. התיאוריה אינה דטרמיניסטית כמו בפיזיקה הרגילה, אבל היא יותר דטרמיניסטית כי אני מקבל הרבה יותר מידע בגלל שאני פועל עם שני וקטורים ולא עם אחד.
גילית שהתנהגות החלקיק בעתיד משפיעה על התנהגות החלקיק בהווה. איזו בעיה פתר לך גילוי זה?
זו היתה התשובה לשאלה ששאלתי בתחילה: אלוהים משחק בקובייה בדיוק כדי לאפשר את הזרימה של מערכות פיזיקליות בשני הכיוונים בזמן, קדימה לעתיד ואחורה לעבר. הסיבה להתנהגות הלא-דטרמיניסטית של החלקיקים היא הצורך לאפשר להם לנוע בזמן. מצב אי-הוודאות הוא המינימום ההכרחי כדי שהתופעה הזו של הזרימה מהעתיד להווה תהיה עקבית, ולכן יש אי-ודאות קוונטית. אי-הוודאות עושה כאן סדר - מאפשרת דבר חדש שלא היה אפשרי קודם.
בהכללה שאני עובד עליה עכשיו ניתן לומר, שעד עכשיו חשבנו שהעולם התחיל מנקודה אחת ומשם הוא נע קדימה ומתפתח. בנקודת הראות החדשה שאני מציע, העולם מתואר משני כיוונים - האחד הוא נקודת ההתחלה בעבר, והשני הוא משהו כמו "פונקציית תכלית" בעתיד, החוזרת אחורה בזמן.
אתה אומר שיש תכלית, אי-שם בעתיד, שמשפיעה על כיוון ההתפתחות בהווה?
תורת הקוונטים מצביעה על האפשרות להוסיף לטבע משהו שהוא דומה לתכלית, משהו שמשפיע אחורה בזמן. אני חושב שיש מצב של יעוד, משהו שהטבע חותר אליו. יש תופעות בטבע, שלהבנתי אינן ניתנות להסבר רק על סמך העבר, אלא גם על סמך אירועים בעתיד ומצב הייעוד. זו כמובן ספקולציה תיאורטית. אבל אם אכן הטבע נוהג כך, אזי יתכן שיש תופעות בהווה שמוסברות בעזרת השפעות מהעבר ומהעתיד גם יחד. חלק ניכר מעבודתי מוקדש לחיפוש ניסיונות אפשריים לבדוק את התיאוריה הזו.

השפן הממהר מתוך אליס בארץ הפלאות / תמונה: ויקישיתוף
לי זה עדיין נשמע דבר בדיוני. אנו לא מסוגלים להבין אפילו באינטואיציה איך העתיד משפיע על העבר. אם זה נכון, יש כאן משמעויות והשפעות על שורה ארוכה של שאלות מדעיות ובעיקר פילוסופיות. אתה יכול לנסות לנסח מה המשמעות של כל זה?
כפי שאמרתי, אני מאמין שאנו עומדים בפתחה של פיזיקה מסוג חדש. אני הגעתי לפיזיקה מתוך חיפוש תשובות לשאלות מהותיות ופילוסופיות. הייתי צעיר והשאלות ששאלתי את עצמי היו מסוג מי אנחנו? יש לנו חופש? יש לנו תכלית? לא למדתי פילוסופיה, אבל כנער חיפשתי תשובות בספרי פילוסופיה. הבנתי מהר מאוד שהפילוסופים מומחים בלשאול שאלות, אבל מתקשים לספק את תשובות.
ניסיתי למצוא תשובות במיסטיקה של המזרח והשתכנעתי שגם שם אין תשובה מספקת. נתקלתי בשני ספרים מרתקים, האחד של איינשטיין ואינפלד, "התפתחות הפיזיקה המודרנית" והשני של ארתור אדינגטון, "טבע העולם הגשמי". הבנתי שיש דרכים מדעיות לחשוב ולענות על שאלות פילוסופיות. אז החלטתי שפיזיקה תהיה הכלי שלי לטפל בשאלות פילוסופיות וזה הדבר שכיוון את עבודתי ואת הבעיות שהעסיקו אותי כל השנים. תמיד כשערכתי מחקר בפיזיקה, שאלתי קודם איך המחקר משליך על שאלות קיומיות. מה המשמעות של תוצאות המחקר על בני האדם.
קיימות לפחות שלוש חוויות אנושיות קיומיות שניתן לקשר אותן למחקר הפיזיקלי. הראשונה היא התחושה האינטואיטיבית שלנו שיש התקדמות בזמן. הזמן הוא הדבר הכי מסתורי שאנו מטפלים בו. יש לנו הרגשה של התהוות והתקדמות מהעבר אל העתיד. הפיזיקה אינה יכולה לתאר את תנועת הזמן כי התוצאה תהיה טאוטולוגיה. הזמן הוא אוסף של רגעים קיימים. בכל רגע שונה של זמן יש מצב פיזיקלי אחר. אין שום דבר שמעיד כי מצב זמן אחד מתחלף למצב זמן אחר. יש אוסף של רגעים או "פרוסות" בזמן. כמו רחוב שבכל כמה מטרים ניצב בו בית. כשאתה מביט על אוסף הנקודות האלו או עובר דרכן, אתה רואה יותר אנטרופיה, כלומר המערכות הולכות ומאבדות מהסדר שלהן. אבל במובן מסוים הן כולן קיימות ביחד. אם לרגע היינו כולנו נעים מאתיים שנה אחורנית ללא זיכרונות על מה שאנחנו, לא היינו מרגישים או יודעים דבר. יש לנו תחושה סובייקטיבית של התקדמות בזמן, למרות שהטבע או הפיזיקה אינם נותנים הסבר לתחושה הזו. האם יש חסר בפיזיקה שלנו או שההתקדמות בזמן באמת אינה קיימת ומדובר באשליה? אישית, תמיד הרגשתי שיש משהו אמיתי בהתקדמות בזמן, אבל איני יכול לתאר במונחים פיזיקליים את התופעה.
הבעיה השנייה היא התחושה שלנו שיש לנו רצון חופשי - יכולת החלטה. אנו מאמינים שליכולת ההחלטה הזו יש משמעות מוסרית עמוקה. גם נושא הרצון החופשי הוא תחושה סובייקטיבית שלנו שאינה מעוגנת במדע או בפיזיקה. אנו לא יודעים להסביר את התופעה המסתורית והשנויה במחלוקת הזו. רבים טוענים שמדובר באשליה. גם בנושא זה אני מאמין שקיים רצון חופשי מהותי, שצריך למצוא דרך ליישב בין קיומו לבין הפיזיקה.
הבעיה השלישית היא שאלת ההכרה, היכולת שלנו לתפוס ולהכיר את המציאות והמודעות העצמית שלנו. המוח שלנו מתבונן על עצמו. בפיזיקה אין עוד תופעה כזו - מערכת שמכירה ומתבוננת על עצמה. זה רעיון מופלא והפיזיקה לא יודעת איך לטפל בנושא הזה. הפיזיקה מפרידה בין הצופה לאובייקט הנצפה. המוח שלנו מנסה להבין מי אנחנו. יש כאן הסתכלות אינסופית של גוף על עצמו. והשאלה החוזרת ונשאלת היא: מה זו הכרה?
אתה מאמין שבאמצעות זווית ההסתכלות החדשה שהצעת תוכל לספק תשובות טובות יותר מבעבר לשלוש הבעיות העתיקות הללו?
בהחלט כן, אם כי זו רק התחלה ואני חושב שמכאן תבוא ההתפתחות בעתיד. אני מסתכל על המהפכות הקודמות שהתרחשו בפיזיקה. כולן התחילו ממשבר מסוים ועוררו שאלות מסוג הבעיות הלא-פתורות שהצגתי כאן. התיאוריה שלי מאפשרת להסתכל על הבעיות הללו מנקודת הראות של תורת הקוונטים: איך אנו רואים את הזמן? איך אנו מתייחסים לרצון חופשי במצב של אי-ודאות ומה ניתן להבין מתורת הקוונטים על ההכרה והתבוננות המוח על העולם. בשלוש הנקודות הללו אנו נזקקים לסוג של פיזיקה חדשה כדי לתת תשובות ואני חושב שאנחנו בדרך אליה.
על-פי מה שאני מציע יש לנו לפתע אפשרות להסתכל על הזמן בצורה חדשה שלא הכרנו. זה מאפשר ניסוח שאלות יסודיות של פיזיקה מחדש. כך גם בנושא חופש הבחירה: רעיון הרצון החופשי מוביל לפרדוקס. אם תורת הקוונטים אומרת שהעתיד אינו ניתן לניבוי ודאי, אז יש חופש פעולה מסוים בין כל האפשרויות. פירוש הדבר שאני יכול לבחור בין אלטרנטיבות. איך אני בוחר? בהסתמך על כל התכונות שלי, הידע שלי, העבר שלי וכל מה שקובע את הזהות שלי עד לנקודת הזמן של הבחירה. אם נדע את כל הנתונים הללו, אז כמו בהטלת המטבע נוכל לדעת מה תהיה ההחלטה, ולמעשה אין כאן כל בחירה חופשית.
איפה יש מקום לחופש מעניין ומהותי? המקום היחיד שאולי נותן לנו כיוון של פיתרון הוא הסתכלות אחרת על הזמן. יש הווה שאנו צריכים לקבל בו החלטה, יש עבר שקובע את ההווה ויש עתיד שיושפע מההחלטה שנקבל. אבל בפיזיקה החדשה לא רק העבר יקבע את ההחלטה שנעשה. העתיד חוזר ומשפיע על ההחלטה בהווה. אני מקבל החלטה שתשפיע על העתיד, אבל העתיד חוזר אחורה ומשפיע על ההווה ועל ההחלטה שלי. מתמטית, זה קונסיסטנטי. זו פיזיקה חדשה ומושגי זמן חדשים שאיני יודע כרגע לאן יובילו, אבל יש כאן בהחלט משהו חדש.
אם מתייחסים כך אל הזמן, ניתן להגדיר אחרת גם את בעיית הרצון החופשי ואנו יכולים לצאת מכמה פרדוקסים שלא נפתרו בפיזיקה הקודמת. זה פותח גם רעיונות מעניינים לשאלת ההכרה והמודעות. זה סוג חדש לגמרי של חשיבה, התייחסות אחרת לזמן, ולמעשה סוג חדש של פיזיקה. |
|