|
שני מושגים קשים להגדרה, האינסוף והחיים, עומדים במרכזה של מסה זו. אורן הרמן מדלג, במסע היסטורי-פילוסופי-מדעי, מאריסטו ועד נילס בור, מביולוגיה למתמטיקה, ממנזר בים האגאי לאוניברסיטה במוסקבה, והכל בניסיון להבין, האם שמות ומלים מסוגלים לחולל מציאות, או לתאר אותה בלבד
הם היו אוהבים ש"גורלם נחרץ בכוכבים", אך רומיאו אינו מוכן להשלים עם כך. הוא "יתנכר לאביו" ויהיה לה לאוהב "בשם אחר", כדי להדק עוד יותר את קשר הלבבות האסור. "כי מהו שם?" שואלת יוליה, המשדלת את בחיר לבה לחזור בו בלחישה נכספת, "הן זו אשר נקרא לה שושנה/ גם תחת שם אחר תרעיף ניחוח". התהייה אם מונטגיו הוא הוא "מונטגיו", היא לב לבה של הטרגדיה השייקספירית, ובאשר לעולם נזיל דמעה בקוראנו בה, אין זאת כי עדיין לא פג המסתורין.הסוגיה עתיקת יומין היא: הנה כתבי קודש שבהם אלוהים מצווה "יהי אור", ואור מציף את היקום; והנה כתבי קודש אחרים, ובהם מורה יוחנן המטביל לא רק ש"בראשית היה השֵם" (המלה ביוונית היא logos, והיא תורגמה לאנגלית כ-name), ו”השם היה עם האלוהים", אלא ש"אלוהים היה השם" עצמו. האם שמות מתארים את המציאות, מגדירים את המציאות, או שמא, באמצעות כוחות כלשהם, יוצרים אותה? האם הם בסך הכל ממסגרים וממקמים, או, באופן מכריע יותר, בונים ומחוללים-
את המאמר במלואו ניתן לקרוא בכתב העת
|
|
-?על התשובה לשאלה כבר התנצחו אפלטון ואריסטו, ומאז עושים זאת אידיאליסטים וריאליסטים, מטריאליסטים ומיסטיקנים. שתי סאגות היסטוריות, האחת עניינה במתמטיקה ודת והאחרת עוסקת בהגדרה הביולוגית של חיים, מפיחות רוח חיים באותה התנצחות עתיקת יומין. בין תורת הקבוצות למיסטיקה רוסית, בין ארובות מעשנות על קרקעית האוקיינוס לפלנטות קפואות בגלקסיות רחוקות, הן משליכות מבט שני על הרטוריקה המתגלגלת של יוליה. נספר כאן על שתי סאגות שונות בתכלית – אינסופיותו של הנצח מחד גיסא וסופיות החיים מאידך גיסא – סאגות שאולי לא היו מתחברות לעולם, אך כמו דמויותיו מוכות האהבה של שייקספיר, וכמו גם קוראיו הדומעים, שתיהן רוצות לדעת: "מהו שם?"
1. עובדי השםמה התרחש במנזר רוסי בלב הים האגאיהשנה 1913. מתנדנד בבטנה של אוניית הצי הקיסרי הרוסי, החוצה את מימיו המרצדים של הים האגאי אל עבר מנזר סנט פנטלאימון שעל הר אתוס, אי...
|
|