|
גם העבר כבר לא מה שהיה
|
|
|
|
|
האם העובדה שאין דרך אחת לתאר את אירועי העבר הופכת את ההיסטוריון לפוסט-מודרניסט ואת ההיסטוריה לספרות בדיונית? אסף ענברי טוען שגם בתיאור העבר יש אמת או שקר, ורלטיביזם - אין פירושו "הכל הולך"
אנחנו חיים בעידן הנראטיבים. הנראטיב הציוני, הנראטיב הפלסטיני, הנראטיב הפמיניסטי, הנראטיב המזרחי. כל אחד והסיפור שלו, כל אחד והאג'נדה שלו. כשכל סיפור נועד לקדם אג'נדה, אף סיפור אינו מקדם את חקר האמת. זו הטענה המקובלת והמוצדקת נגד זילות המחקר ההיסטורי בעידן הנראטיבים. אכן, קשה לכבד היסטוריונים שאינם אלא תועמלני אג'נדות. קשה לכבד הפקרות אינטלקטואלית. אבל בעיצומה של החינגה האנטי-רלטיביסטית הזאת כדאי להיזהר משימוש מופקר במונח "רלטיביזם". לא כל רלטיביזם הוא ציני, תועמלני וחסר בושה, ומי שתוקף את הרלטיביזם שפשה בלימודי ההיסטוריה, עושה לעצמו חיים קלים ופשוטים. הבעיה העמוקה והעתיקה של ההיסטוריוגרפיה אינה נעוצה ברלטיביזם הציני והתוקפני שנמצא היום באופנה, אלא ברלטיביזם העקרוני והבלתי נמנע של כל ניסיון לספר פיסת עבר.הרלטיביזם העקרוני אינו פוסט-מודרניסטי. הוא היה שם תמיד, תקראו את המשפט הפותח בספר ההיסטוריה הראשון במערב. "הרודוטוס איש ה-
את המאמר במלואו ניתן לקרוא בכתב העת
|
|
-ליקרנסוס מציג בספר זה את פרי מחקריו", פותח הרודוטוס את ספרו, "כדי שלא יאבד זכרם של מעשי בני אדם עם הזמן, וכן שלא תאבד תהילתם של מפעלים גדולים ומופלאים, הן של יוונים והן של ברברים, ובמיוחד לא הסיבה שבגללה נלחמו אלה באלה". האם ברור להרודוטוס על מה הוא כותב? הוא מתלבט בין שלושה נושאים. מצד אחד, הוא רוצה לכתוב על "מעשי בני אדם" הראויים להיזכר, בין שהיו מעשים טובים ובין שהיו מעשים רעים. מצד שני, הוא רוצה לכתוב מה שניטשה יכנה "היסטוריה מונומנטלית": להנציח "מפעלים גדולים ומופלאים". מצד שלישי, הוא רוצה לכתוב על מלחמת פרס-יוון. שלושת הנושאים חשובים בעיניו, והתלבטותו ביניהם מעידה על הרלטיביזם שביסוד כל בחירה שכזאת. כל אחד משלושת הנושאים המתחרים על תשומת ליבו מכתיב צורת הסתכלות שונה על העבר, התמקדות בעובדות מסוימות תוך התעלמות מאחרות, ורציונל שעל-פיו יאורגנו העובדות הנבחרות לכדי סיפור משמעותי. שלושת ...
|
|